מצודת דוד על דברי הימים ב ל״ה

1 לחדש הראשון. לפי שנא׳ למעלה שחזקיה עשה פסח בחדש השני לזה אמר שיאשיה עשה בחדש הראשון כמשפט:

2 על משמרותם. כ״א במשמר שלו:

3 ויחזקם. זרזם באזהרה לעשות עבודת ה׳:

4 ללוים המבינים. לכהנים בני לוי המלמדים בינה לישראל ובו׳:

5 תנו את ארון. רז״ל אמרו שצוה לגנזו במקום מטמון שעשה שלמה למען לא יוליכוהו בגולה עם ישראל ולפי פשוטו יאמר כי המלכים הרשעים אשר קדמו לו העבירו הארון ממקומו והעמידו תחתיו הפסל לזה אמר להם להחזירו למקומו:

6 אין לכם משא בכתף. ר״ל אחר שתשאו את הארון בכתף להחזירו למקומו שוב לא יהיה לכם מעתה שום עבודת משא בכתף ולזה תהיו פנוים ועבדו את ה׳ ועמו בדבר הקרבנות:

7 והכינו. את עצמכם הכינו כל א׳ לבית אבתיו כפי אשר נחלקתם כאמור בכתב דוד ושלמה:

8 בקדש. בהעזרה:

9 לפלגות בית האבות. למחלוקת בית האבות כ״א לבד:

10 לאחיכם בני העם. את בני ישראל צוה להעמיד כל בית אב לבד לעשות את הפסח:

11 וחלוקת וכו׳. וכן הלוים יעמדו כל בית אב לבד:

12 והתקדשו. טהרו את עצמבם:

13 והכינו. גם הכינו וזרזו את אחיכם לטהר את עצמם לעשות הפסחים כדבר ה׳:

14 לכל הנמצא. בירושלים:

15 ובקר. לשלמי חגיגה:

16 לעם. וחוזר ומפרש שהם לכהנים וללוים:

17 חלקיה. ר״ל השרים חלקיה וכו׳ פקידי בית האלהים הם נתנו לכהנים לפסחים וכו׳:

18 ותכון העבודה. נעשית העבודה בתקון ובהכנה:

19 על עמדם. על מקום מעמדם כל משמר לבד:

20 על מחלקותם. כפי שנחלקו למשמרות:

21 כמצות המלך. אשר צוה שתעמוד כל משמר לבד:

22 וישחטו. הלוים שחטו כי השחיטה כשרה בזרים:

23 מידם. מיד הלוים כי הכהנים הושיבו בידם המזרקות עם הדם להיות מוכן לזריקה:

24 מפשיטים. עורות הפסחים:

25 ויסירו העולה. מכל פסח הסירו דבר העולה ממנו על מזבח והם האימורים:

26 לתתם. לתת הפסחים להכתות החלוקות מבתי אבות וכו׳:

27 להקריב לה׳. חוזר על ראשית המקרא לומר הסירו העולה להקריב לה׳:

28 וכן לבקר. ובן עשו לבקר של שלמי חגיגה שהסירו מתחלה האימורים ואח״ז נתנו הבקר לבעליהם:

29 ויבשלו הפסח באש. ר״ל צלו אותו באש וזהו כמשפט:

30 והקדשים. בשר השלמים:

31 ויריצו. הוליכו במרוצה את הבשר לבני העם:

32 ואחר. אח״ז הכינו גם לעצמם ולהכהנים כי הכהנים היו עסוקים בהעלאת העולות והאימורים ולזה היו הלוים מכינים לעצמם ולכהנים:

33 על מעמדם. עמדו על מקום מעמדם לשורר:

34 כמצות דוד. ר״ל בהלולים שתקן דוד ואסף וכו׳ כי גם המה תקנו מזמורים כמ״ש בס׳ תהלים:

35 והשוערים. שומרי השערים עמדו במקומם כ״א בשערו:

36 אין להם לסור. לא היה להם צורך לסור מעבודתם להכין פסחיהם כי אחיהם הלוים הפנוים מעבודה הם הכינו להם:

37 ותכון. הכל היה בתקון רב ובסדר נפלא בין בדבר הפסח בין בדבר העולות:

38 הנמצאים. בירושלים:

39 ואת חג המצות. ר״ל הקרבנות הקבועות בכל יום ועולות ראיה ושלמי חגיגה:

40 כמוהו. להיות כמוהו בטהרה יתירה ובתקון נפלא:

41 מלכי ישראל. הם דוד ושלמה שהיו גם מלכי ישראל:

42 הנמצא. הבא מעריו ונמצא בירושלים:

43 אשר הכין וכו׳. אשר העמיד דבר הבית על מכונו ובסיסו בהעמדת המשמרות וכיוצא:

44 נכו. פרעה נכו וכן נאמר במ״ב:

45 על פרת. סמוך לנהר פרת:

46 מה לי ולך. ר״ל מה לי עליך ומה לך עלי וכי אויבים אנחנו זה לזה:

47 לא עליך אתה היום. היום הזה אינני הולך עליך ואמר אתם לתוספת ביאור:

48 אל בית מלחמתי. אל מקום מלחמתי והוא על מלך אשור:

49 ואלהים אמר לבהלני. אולי שמע מפי ירמיה בדבר ה׳ למהר ללכת בבהלה על אשור:

50 חדל לך מאלהים. ר״ל חדל לך מהלחם עם אלהים אשר עמי וכאומר הלא מפי ר׳ אני הולך וא״כ הוא עמי ואם תעכב על ידי מללכת יחשב כאלו תלחם עמו לזה חדל לך ולא ישחיתך האלהים:

51 ולא הסב. לא החזיר פניו ממנו ובכדי להלחם בו שינה בגדי המלוכה ללבוש בגדי מלחמה:

52 מפי אלהים. מה שאמר לו דברי ירמיה מפי אלהים:

53 ויורו היורים. המורים בקשת ירו בו חצים:

54 העבירוני. העבירו אותי מן המרכבה ההיא כי נעשיתי חולה מאוד וקשה לי לרכוב בה:

55 על רכב המשנה. השניה ההולכת אצל מרכבתו הנוחה יותר לרכוב בה:

56 השרים והשרות. המשוררים והמשוררות וכאשר המשורר בדבר שמחה נקרא משורר כן בדבר קינה ויללה נקרא משורר כי תוכן א׳ להם בדבר הרמת הקול ובהכרעת הנעימה:

57 בקינותיהם. ר״ל בעת אשר קוננו קינה מה אמרו אז זכרון מיתת יאשיהו לקונן גם עליו:

58 ויתנום לחוק. קבעו חוק בישראל להזכיר מיתת יאשיהו בקינותיהם:

59 והנם כתובים. הקינות של יאשיהו:

60 על הקינות. בספר איכה:

61 וחסדיו. החסדים אשר עשה ככתוב בתורה: